דקדוק בקריאת תהילים וכוונות


דיקדוק בקריאת תהילים
 
הקורא תהילים יקרא אותם כתיקונם, אות באות, תיבה בתיבה, בקול רנה ותודה ובשפל קול התחנה, כי ייתן את רוחו אליהן ויבין מה שהוא מוציא בשפתיו, שהם תפלות נוראות על אויביי וצרי הנפש לזמר עריצים ולהכרית כל החוחים והקוצים, ושבחים ותהילות גדולות לנורא עלילות, והדברים עתיקים והם מפלאות תמים דעים, דברי א-לוהים חיים אשר נאמרו לדוד המלך ברוח הקודש. ויקרא אותם במתון ובכוונה כפי יכולתו ולכבוד הבורא ברוך הוא לבד, ולא לשום פניה ח"ו, ובלי חסרות ושגיאות
 
הערה: ישנם ספרי תהילים שהעורכים השמיטו בהם את ה"טעמים", או את ה"כתיב", ולא טוב הדבר. ואע"פ שהם מחשבים בדעתם "להקל על הקורא", לפי לטענתם ממילא אין בקיאים היום בטעמים, אך אינו נכון לנהוג כך. ואדרבא, "זיל גמור" וישבו ללמוד את הטעמים וב"ה רבו החכמים הי"ו ורבו ספרי ההדרכה על הטעמים, וכל הרוצה ללמוד – יבוא ישב וילמד. ולו לפחות נכיר את צורת הטעמים עד שיתרצה הלב להכירם וללמדם כראוי. ובודאי שאת ה"כתיב" צריך לרשום ויהא הספר מושלם כמתכונתו. אמנם, מצוי בכמה ספרים, וכן נהגנו במהדורתנו, לרשום את ה"קרי" באות גדולה, ובסמוך סימנו בסוגריים את ה"כתיב". ובזה, מתאים הדבר ונכון כן לתועלת הקורא, ולא החסרנו מאומה מן המקור. אך יש לרשום את הטעמים ואת הכתיב עם הקרי, והקורא יתרגל לקרוא מתוך ספר שהוא שלם בעריכתו. עיין במ"ש מהרד"ם בשתילי זיתים בשו"ע או"ח סי' ה' סק"ג. ועוד במ"ש הר"ד נכד מהרי"ץ זת"ע בהגהותיו לסי' עץ חיים, בסוף סדר ליל יום הכיפורים. וכאן כללנו בלשון ממ"ש רבי אליעזר פאפו זצ"ל בעל "פלא יועץ" בערך "תהילים", ומרן החיד"א בהק' שם, וכ"כ הגר"ח פלאג'י זצ"ל בהק' לספרו הכתוב לחיים. וכ"כ הרשל"צ מרדכי אליהו שליט"א בס' תהילים בהוצ' דרכי הוראה לרבנים בירושלים.
 


הלומדים תהילים שיתנו ליבם
 
הגר"ח פלאג'י כתב: וכל אחד מישראל חייב להשכיר לבנו מלמד מומחה ובקי שילמדהו היטב פירוש המלות, וגם החזק הוא הרפה [באותיות דגושות או ברפויות], ומה למעלה ומה למטה [לעיל ומלרע]". וגם שיזהרו ללמוד אותם בשובה ונחת בשפה ברורה ובנעימה. ודברים אלו מצווה לאומרם בפני המון העם הלומדים תהילים שיתנו דעתם ויזהרו בלימודם.

הגר"ח פלאג'י זצ"ל בהק' לספרו הכתוב לחיים 



הפסק באמצע פסוק תהילים
 
הקורא תהילים, כמו בכל קריאה בתורה, אסור להפסיק בחצי הפסוק אלא ישלים את כל הפסוק. ויקפידו בזה ביותר אלו הקוראים בצבור בהטעמה, כי מצוי שהם לעתים מפסיקים קלות באמצע פסוק, וממשיכים עם הצבור מאמצע פסוק אחר, וצריכים הם שלא להפסיק, או שיכוונו דעתם להקשיב היטב בעת שמפסיקים להמשך קריאת הצבור ויעלה בידם כדין שומע כקורא. אבל כשאנו אומרים אותם בדרך תפילה ותחנונים מותר. ומג' תיבות נחשב הדבר כפסוק.

כן קבלתי ממו"ר הרה"ג יוסף צובירי שליט"א. מקור הדין בגמרא ברכות יב, ומגילה כב: "כל פסוקא דפסקה משה רבינו פסקינן, וכל פסוקא דלא פסקיה משה אנן לא פסקינן ליה", וה"ה בנביאים וכתובים. וע"ע בשו"ת תורה לשמה סי' מד, ובשו"ת יבי"א ח"ג סי' יד. ושם ציין לגמ' גיטין דף ו ע"ב כראיה לג' תיבות הנחשבים כפסוק לעניין זה, ע"ש. וע"ע אור תורה שנה כ"ב סי' קס"ב. 


דין קטן קורא תהילים

ומותר ללמד את הקטן לומר מזמורי תהילים, ואע"פ שהוא יכול לקרוא רק חצי פסוק ומזכיר גם הגדול עמו את שם ה', כדי לחנכם בקריאת התהילים.

הרמב"ם הלק ברכות פ"א ה"טו. ובשו"ע או"ח סימן רטו סע"ג ומ"ש מהרד"ם בשת"ז. (וע"ע בדיני התהילים מהד' יחוה דעת). 


הבנת קריאת מילות התהילים
 
הקורא ולומד במזמורי תהילים, כמו בכל לימודו בתורה, חייב להבין לפחות מה שמוציא מפיו בפירושי המלות. ויקפיד לקרוא בפיסוק הנכון, כי יש כמה פסוקים שחייב להיזהר בהם שלא ישמע ח"ו כמגדף, וכמו בפסוק "כי כל אלוהי העמים אלילים (פסיק) - וה' שמים עשה".

כן קבלתי ממור"י הרה"ג יוסף צובירי שליט"א. וכמ"ש מרן בשו"ע סי' ה', ומהרד"ם בשתילי זיתים שם סק"א שהעיר בזה"ל: "וכן בכל ברכותיו ותפילותיו, שאם לא כן הוי כעוף המצפצף שאין מבין מה מצפצף". וכ"כ מהרי"ץ בהק' לפי' עץ חיים. 
 


ידיעת משמעות פסוקי תהילים
 
וצריך להוסיף לימוד כפי כוחו בתורה בביאורי חז"ל והמפרשים, ויידע היטב משמעות הפסוקים והמזמור, ותבוא עליו ברכת טוב. והעיקר שיכוון לבו לשמים.

פשוט הוא וברור, שזה עיקר עסקנו בתורה וזה חובת האדם בעולמו להיות הוגה בתורה ומתבונן בה כפי כוחו ע"פ דרכי אבות ראשונים. וע"ע במ"ש מהרד"ם זצ"ל בהק' לבי' שתילי זיתים על שו"ע או"ח, ומהרי"ץ בהק' לבי' עץ חיים, וכ"כ הרשל"צ מרדכי אליהו שליט"א בס' תהילים בהוצ' דרכי הוראה לרבנים בירושלים מהק' הגר"ח פלאג'י זת"ע. ועוד הרבה והכל ידוע בהל' תלמוד תורה.



כשקורא שמות הקודש
 
הקורא תהילים, כמו בכל לימודו בתורה ותפילותיו, יקפיד לדייק בקריאת שמות הקודש. וזה הכלל בקריאת שמות הקודש בכל תנ"ך: מקום שנכתב שם הקודש באותיות הוי"ה או בשני יודי"ן בניקוד קמץ (יָיָ) - יש לקוראו א-ד-נ-י. מקום שנכתב שם הקודש באותיות הוי"ה או בשני יודי"ן בניקוד סגול (יֶ) - יש לקוראו א-ל-ה-י-ם.
 
כן קבלתי ממור"י הרה"ג יוסף צובירי שליט"א


שמות סמוכים בספר תהילים

עוד כאן עשרה פסוקים בספר תהילים שיש בהם שני שמות סמוכים, ויש לדייק בהם בביטוי השמות. ולפיכך ציינו את הפסוק המלא, ואת קריאת שם ה-ו-י-ה שבו באופן הנכון מסומן ב(סוגריים):

א - מזמור ט"ז פסוק ב': 
"אמרת ל-י-ה-ו-ה, אדני אתה טובתי בל עליך": (לא-ד-נ-י קרי).

ב - מזמור ס"ח פסוק כא: "האל לנו אל למושעות ול-י-ה-ו-ה אדני למות תוצאות": (ולאלוהים קרי, ואות אל"ף נחה ולא מורגשת במבטא).

ג - מזמור ס"ט פסוק ז': "אל יבשו בי קויך אדני י-ה-ו-ה צבאות אל יכלמו בי מבקשיך אלוהי ישראל": (אלוהים קרי).

ד - מזמור ע"א פסוק ה': "כי אתה תקוותי אדני י-ה-ו-ה מבטחי מנעורי": (אלוהים קרי).

ה- מזמור ע"א פסוק ט"ז: "אבוא בגברות אדני י-ה-ו-ה אזכיר צדקתך לבדך": (אלוהים קרי).

ו- מזמור ע"ג פסוק כח:
"ואני קרבת אלוהים לי טוב שתי באדני י-ה-ו-ה מחסי לספר כל מלאכותיך": (אלוהים קרי).

ז- מזמור ק"ד פסוק א: "ברכי נפשי את י-ה-ו-ה, י-ה-ו-ה אלוהי גדלת מאד הוד והדר לבשת": (א-ד-נ-י, א-ד-נ-י קרי).

ח- מזמור ק"ט פסוק כא: "ואתה י-ה-ו-ה אדני עשה אתי למען שמך כי טוב חסדך הצילני": (אלוהים קרי).

ט- מזמור ק"מ פסוק ח: "י-ה-ו-ה אדני עז ישועתי סכותה לראשי ביום נשק": (אלוהים קרי).

י- מזמור קמא פסוק ח: "כי אליך י-ה-ו-ה אדני עיני בכה חסיתי אל תער נפשי": (אלוהים קרי).
 

כך ידוע ומפורסם. וכ"כ הרשל"צ מרדכי אליהו שליט"א בס' תהילים בהוצ' דרכי הוראה לרבנים בירושלים. 


שם שמיים לבטלה
 
אסור להזכיר שם שמים לבטלה. ולפיכך, אם שגה וטעה בלשונו והזכירו לבטלה, ימהר ויאמר אחריו "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". או ישבח ויפאר ויהדר באומרו "ברוך הוא לעולם ועד", "גדול ומהולל מאד", וכיוצא בזה כדי שלא ייזכר לבטלה.
 
"אסור להזכיר" - כמ"ש בשמות כ' ופי' הרמב"ן שם, וע"ע בגמ' תמורה דף ד. "אם שגה" - כ"כ מהרד"ם בשו"ע או"ח סי' ה' סק"ג.
 



קריאת תהילים ללא הבנה
 
הקורא תהילים ואינו מבין את ביאור המלים, יקרא ולא ימנע עצמו מלקרוא, כי סגולה גדולה בעצם קריאתם ויש לו שכר לפני ה'. ואע"פ שהוא טועה בביטוי המלים, כיון שהוא קוראם ברצון הם מתקבלים לפני הקב"ה כריח ניחוח, והקב"ה שמח בו.

כנ"ל בסע' כג. ועיקרו בגמ' ע"ז דף יט. "ואמר אבא לעולם ליגרס איניש ואע"ג דמשכח ואע"ג דלא ידע, מאי קאמר, שנאמר -תהילים קיט- גרסה נפשי לתאווה וכו' ".  וע"ע במ"ש רמ"א בשו"ע או"ח סי' קנה ס"א: "ואף מי שאינו יודע ללמוד ילך לביהמ"ד ושכר הליכה בידו או יקבע לו מקום וילמוד מעט במה שיודע". וכ"כ רבינו בחיי בעל כד הקמח ערך "תורה", ומפורש בשל"ה למס' שבועות "שאמר הכתוב והגית בו יומם ולילה, יורה כי ההגייה והיא הקריאה לבד תבוא אל הסגולה הזאת, וגם לנביאים וכתובים -ובכלל זה ספר תהילים- תדבק סגולה זו כשתהיה קריאתם בלשון הקודש...".  "ואע"פ שהוא טועה...", מלשון מהרד"ם בשתילי זיתים סי' נא סס"ק יז. וע"ע בשו"ת יבי"א ח"א סי' כו ד"ה והנה.

ודע, שאסור לשנות בכל לימוד המקרא ותרגומו, לכנות לשון נוכח בלשון נסתר וכדומה, בלשונות שהם דיבור לא טוב כמו בלשון קללה או מיתה או עונש, או דבור בלשון שבועה או נדר, שאם יכנה הרי הוא כמעוות הכתובים ומשתקים אותו. ואע"פ שבלימוד תורה שבעל פה המנהג לכנות ולשנות, אבל בלימוד המקרא ותרגומו אסור, ואע"פ שהלומד אינו מתכוון בכך לקלל לא לעצמו לא לאחרים. וטעם הדבר, כיוון שתורה שבעל פה אתיא מצד הדינים והגבורות יש לחוש פן תחול הקללה מחמת תוקף הקללות, מה שאין כן בתורה שבכתב שאין הקורא צריך לכנות בה כיוון דאתיא מצד החסדים והרחמים, וגם הקורא אינו מתכוון, אין לחוש שמא תחול הקללה, כי חסד ואמת מן ינצרוהו (תהילים ס"ח ח'), כלומר החסד והרחמים שבבחינת אמת ליעקב שמשם ניתנה תורה שבכתב מזומנים לשמרו [מתוך מאמר "המנהג לכנות בשעת הקריאה", ויצבור יוסף בר ח"ד פרק שלישי]. 



צריך לכוון בשמות הקודש בקריאת תהילים
 
מי שהוא ראוי ויכול לכוון בשמות הקודש, צריך לכוון בקריאת התהילים, כמו בברכותיו ותפילותיו ולימודו ובכל עת שמזכיר את השם. וידייק בכוונת השמות כך: כשיזכיר השם [הוי"ה], יכוון פירוש קריאתו באדנות: "שהוא אדון הכל", ויכוון בכתיבתו ביו"ד ה"א: "שהיה והוה ויהיה". ועוד ראוי לכוון בו גם לשילוב הוי"ה ואדנות בסוד ייחוד תפארת ומלכות, כך: יאהדונהי. אבל כשכתוב באל"ף דל"ת, יכוון רק "שהוא אדון הכל". ובהזכירו "אלוהים" יכוון: "שהוא תקיף, בעל היכולת ובעל הכוחות כולם"

כן קבלתי ממור"י הרה"ג יוסף צובירי שליט"א. כוונת השמות - כמ"ש מרן בשו"ע סי' ה', בהשלמת דברי מהרד"ם בשתילי זיתים שם ס"ק ב-ג. וע"ע במ"ש שת"ז סי' קי"ג סק"ג. וזה פירוש דברי מרן שיכוון בברכות פירוש המלות, ועוד ראוי לכוון בכל עת שמזכיר שמות הקדש. וכן זכיתי וקבלתי בתשובה ע"פ ממרן הרשל"צ הגאון מרדכי אליהו שליט"א (כ"ו בשבט ה'תש"ס). ובמקום אחר הארכנו במאמר על זה. כוונת שילוב השמות, כ"כ מהרי"ץ בהק' לפי' עץ חיים. וע"ע במ"ש מהרי"ץ בבי' עץ חיים על פסוק "אדנ"י שפתי תפתח" בתחילת תפילת העמידה בפירוש כוונת שם אדנות ושם הוי"ה. "כמו בברכותיו ותפילותיו ולימודו ובכל עת שמזכיר את השם" - מדויק כלשון מרן בשו"ע סי' ה' ומקורו בדברי הטור, וכ"כ הגר"א (ד"ה ויכווין). וכ"כ הרב כה"ח (בסי' ה' באות ו') בשם הרב יפה ללב בזה"ל: "וכ"מ מהקדמת התיקונים ד"ג ע"א, דאיתא הכי דאינון תרין שמהן [הויה בשילוב אדנות] דבהון כלילן כל הוויין וכנויין וכו' אלין אזכרות דאינון [הויה בשילוב אדנות], בין בקריאת שמע בין בצלותא בין בשו"ת והודאות, דבכל אזכרה דיפוק מפומוי בכל אתר ובכל ממלל צריך לכוונה..". ועוד שם הביא בשם הרב ברכי יוסף שכתב כן משם גורי האר"י, והרב שלמי ציבור (דף מג ע"ד). וכן להרב בא"ח (פר' וישב, אות ג') ז"ל: "ומה טוב ומה נעים להזהר בזה בכל פעם שמזכיר השם הן בפסוקים הן בתפלה". וע"ע במ"ש הגרמ"פ זצ"ל בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ה סימן ה').
וזכיתי לקבל ממור"י תשובה למעשה שהיה, כי אסור לבטא את שמות הקדש בשינוי אותיותיהם, כמו שמשנים אות קו"ף במקום ה"א ואומרים אלוק, אלוקים. והראני ראיה בחידושי הגאון הר"ר אליהו גוטמאכער מגרידץ זצ"ל הכלולים בהגהות וחידושים בגמרא מסכת ברכות לדף ו' ע"א, על רש"י ד"ה אשר וכו' ודברי, וז"ל: "היינו בלימוד קראי וכו', ואיתא שם דאין דרך כבוד לומר אדושם אלא השם. ואולם בלימוד משנה וגמרא נוסח ברכות אסור לומר אדנ"י רק השם וכו'", עיי"ש. וראה עוד מ"ש בהקדמת דברים על ענייני הכוונות. 
 

גילו דעת מועיל לקריאת תהילים

וכל אדם שקשה לו לכוון בשמות הקדש בכל היום, יכול בדיעבד וראוי לומר "גילוי דעת", והוא תקנה שתקנו לאומרו בכל בוקר לפני תפלת שחרית, שהוא מועיל לצאת ידי חובת חיוב כוונת שמות הקדש לכל היום [אבל אינו מועיל לחיוב הכוונה בפסוק ראשון של קריית שמע]. וזה נוסח תקנת גילוי דעת: "הריני מגלה דעתי מעתה ועד למחר, שבכל פעם שאזכיר שם השם ברוך הוא – כשנכתב בשם אדנות, כוונתי שהוא 'אדון הכל'. וכשנכתב בשם הויה ברוך הוא, כוונתי שהוא 'אדון הכל היה הוה ויהיה'. וכשאזכיר שם א-להים, כוונתי שהוא 'תקיף ובעל היכולת ובעל הכוחות כולם' ". ויחשוב בדעתו שכל מה שיזכיר באותו היום שם משמות הקדש, יהיו על דעת הכוונה שבגילוי דעת זה.

גילוי דעת. נזכר בהנהגות שבסוף ספר אפיקי ים, ובספר תהלה לדוד סי' כא (בוטאטאש). וכן הובא בספר הלכה (עמ' ל) למרן הרשל"צ הגאון מרדכי אליהו שליט"א, וכן בהלכות תפלה שבסידורו קול אליהו (עמ' יט). וכ"כ בשארית יוסף (ח"א עמ' עא בהערה אות א'), וכן בקיצור ילקוט יוסף (עמ' יא), ומבואר בלשונו שהוא בגדר תנאי המועיל לכל משך אותו היום. וכן הובא בסידור "איש מצליח". 

 


הוסף תגובה :

שמך :
נושא התגובה :
תגובה :

שם : גילה

תהילים
אני זקוקה לישועה כלכלית אני כבר עוד מעט שנה קוראת כל שבוע בין שני ספרים לבין 4 ספרים בשבת כל יום אומרת את התהילים של אותו יום כך שבשבת אני מסיימת ספר ועוד שני ספרים שאני משתתפת בהם וגם קוראת עוד ספר שלם של התהילים. קראתי בשבת חוץ מהכל ספר שלם ללא הפסקה עד אחרי יהיה רצון וגם היום ספר שלם בלי הפסקה. וביקשתי מאבא שבשמים. זה נכון שקוראים ספר שלם בלי הפסקה זה ישועה כלכלית





 

שלח לחבר
הזמן את חברך לצפות בדף זה

הדואר שלך


הדואר של החבר




 
מדורי תהילים :
 

 
 

 

אתרי הללויה נוספים:

לרפואת מאיר אוריאל בן עידית ולעילוי נשמת מאיר בן תמו, שרה לאה בת חנה תרצה
Created by Jewtech