תהילים ספר ראשון 

א ב ג ד ה ו ז ח ט י
יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ
כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל 
לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ
        מא          
 
שלח לחבר
הזמן את חברך לצפות בדף זה

הדואר שלך


הדואר של החבר




תהילים - פרק ט

פרק תהילים זה עוסק ב: יש לאדם ליתן שבח להקב"ה על שהצילו מיד שונאו העומד עליו לצערו ושהקב"ה שופט בצדק כל אחד לפי מעשיו לצדיק כצדקתו ולרשע כרשעתו.
(א) לַמְנַצֵּחַ עַלְמוּת לַבֵּן מִזְמוֹר לְדָוִד. (ב) אוֹדֶה יְהוָה בְּכָל לִבִּי אֲסַפְּרָה כָּל נִפְלְאוֹתֶיךָ. (ג) אֶשְׂמְחָה וְאֶעֶלְצָה בָךְ אֲזַמְּרָה שִׁמְךָ עֶלְיוֹן. (ד) בְּשׁוּב אוֹיְבַי אָחוֹר יִכָּשְׁלוּ וְיֹאבְדוּ מִפָּנֶיךָ. (ה) כִּי עָשִׂיתָ מִשְׁפָּטִי וְדִינִי יָשַׁבְתָּ לְכִסֵּא שׁוֹפֵט צֶדֶק. (ו) גָּעַרְתָּ גוֹיִם אִבַּדְתָּ רָשָׁע שְׁמָם מָחִיתָ לְעוֹלָם וָעֶד. (ז) הָאוֹיֵב תַּמּוּ חֳרָבוֹת לָנֶצַח וְעָרִים נָתַשְׁתָּ אָבַד זִכְרָם הֵמָּה. (ח) וַיהוָה לְעוֹלָם יֵשֵׁב כּוֹנֵן לַמִּשְׁפָּט כִּסְאוֹ. (ט) וְהוּא יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק יָדִין לְאֻמִּים בְּמֵישָׁרִים. (י) וִיהִי יְהוָה מִשְׂגָּב לַדָּךְ מִשְׂגָּב לְעִתּוֹת בַּצָּרָה. (יא) וְיִבְטְחוּ בְךָ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ כִּי לֹא עָזַבְתָּ דֹרְשֶׁיךָ יְהוָה. (יב) זַמְּרוּ לַיהוָה יֹשֵׁב צִיּוֹן הַגִּידוּ בָעַמִּים עֲלִילוֹתָיו. (יג) כִּי דֹרֵשׁ דָּמִים אוֹתָם זָכָר לֹא שָׁכַח צַעֲקַת עניים (עֲנָוִים). (יד) חָנְנֵנִי יְהוָה רְאֵה עָנְיִי מִשֹּׂנְאָי מְרוֹמְמִי מִשַּׁעֲרֵי מָוֶת. (טו) לְמַעַן אֲסַפְּרָה כָּל תְּהִלָּתֶיךָ בְּשַׁעֲרֵי בַת צִיּוֹן אָגִילָה בִּישׁוּעָתֶךָ. (טז) טָבְעוּ גוֹיִם בְּשַׁחַת עָשׂוּ בְּרֶשֶׁת זוּ טָמָנוּ נִלְכְּדָה רַגְלָם. (יז) נוֹדַע יְהוָה מִשְׁפָּט עָשָׂה בְּפֹעַל כַּפָּיו נוֹקֵשׁ רָשָׁע הִגָּיוֹן סֶלָה. (יח) יָשׁוּבוּ רְשָׁעִים לִשְׁאוֹלָה כָּל גּוֹיִם שְׁכֵחֵי אֱלֹהִים. (יט) כִּי לֹא לָנֶצַח יִשָּׁכַח אֶבְיוֹן תִּקְוַת ענוים (עֲנִיִּים) תֹּאבַד לָעַד. (כ) קוּמָה יְהוָה אַל יָעֹז אֱנוֹשׁ יִשָּׁפְטוּ גוֹיִם עַל פָּנֶיךָ. (כא) שִׁיתָה יְהוָה מוֹרָה לָהֶם יֵדְעוּ גוֹיִם אֱנוֹשׁ הֵמָּה סֶּלָה.
 
 
מאמרים נוספים לפרק תהילים ט
תהילים פרק ט מלמד אותנו על חובת האדם לבוראו וכשם שמברך על הטובה כך צריך לברך על הרעה (שהוא רואה אותה כרעה) כי נסתרות דרכי ה' ומה שנראה בעניים שלנו כרע הוא הטוב ביותר עבורנו משום שה' שופט בצדק.

"לַמְנַצֵּחַ עַל מוּת לַבֵּן מִזְמוֹר לְדָוִד" פרק תהילים ט' פותח כמו פרקים רבים אחרים בהוראות למנצח שהיה בבית המקדש. על פירוש המילים "על מות" ישנם פירושים רבים ונפלאים. אחד הפירושים למילים אלו הוא שמזמור זה נכתב לאחר מות בנו של דוד אבשלום שניסה לתפוס את המלוכה בכח ונהרג במלחמה עם חיילי דוד בקרב. נשאלת השאלה כיצד אפשר לשיר שיר (למנצח: משמע שהיה מזמור זה אמור להתנגן בבית המקדש) על מות בן? והמוות לכאורה בוצע ע"י אביו? התשובה היא שכאן טמון רמז לימות המשיח לאחר חורבן בית ראשון ובית שני (שהם "הבנים שמתו") ולאחר שהעולם יגיע לשיאים טכנולוגיים ויתפתח לכיוון האין סוף אז יבוא מלך המשיח ויבנה מחדש את בית המקדש השלישי שהוא הבן הטוב ביותר ובכך נתנחם על חורבן על חורבנם של שני מקדשות ונוכל לשיר שירה ולשמוח בבית במקדש השלישי.

"אוֹדֶה יְהוָה בְּכָל לִבִּי אֲסַפְּרָה כָּל נִפְלְאוֹתֶיךָ"  דוד המלך מודה לה' כבר מעכשיו על בניית בית המקדש השלישי ולא ממתין עד שיבנה. "בכל ליבי" שני פרושים:
1. בשני יצרי גם ביצר הטוב וגם ביצר הרע שלי. נאמר על דוד המלך שעקר את יצר הרע מליבו כמו שנאמר בספר תהילים "וליבי חלל בקרבי" ולכן לפי פירוש זה הוא יכול להודות לה' בכל ליבו.
2. שמודה לו גם על הטובה וגם על הרעה י תמיד רואים שגם הרעה היא טובה. (הערה: כאשר אדם מודה לה' על טובה אחת שעשה עימו צריך להודות ולמנות בפה את כל הטובות שעשה ה' עימו כמו שראינו בפרשת ביכורים – כאשר אדם מביא ביכורים לבית המקדש הוא מגיע כדי להודות על התבואה שצמחה השנה אך אנו מוצאים בנוסח הביכורים "ארמי אובד אבי וכו' " זאת אומרת שמתחיל למנות את הטובות שעשה איתנו ה' מזמן יעקב אבינו. והסיבה לכך היא שכאשר אדם נזכר כמה ה' עזר לו בכל פעם ופעם הוא מתמלא תקווה ויודע שיש לו על מי לסמוך שיעזור לו בכל מצב כפי שנראה בהמשך המזמור. " אֲסַפְּרָה כָּל נִפְלְאוֹתֶיךָ" – בזמן שאני מודה לך על טובה זאת שתעשה עימדי אני מודה לך על כל הטובות שעשית איתי עד כה.


"אֶשְׂמְחָה וְאֶעֶלְצָה בָךְ אֲזַמְּרָה שִׁמְךָ עֶלְיוֹן" שתי דרגות של שמחה שמביאות את האדם לשירה שהיא דרגה אחת לפני נבואה (ידוע כשהיו רוצים להתנבא היו מביאים לפניהם שרים ומנגנים) אשמחה – שמחה חיצונית. אעלצה – שמחה פנימית. כשכולי מוקף שמחה אז אני יכול לזמר לשמך. לשמך – מאחר ואיננו יכולים לתפוס את גדלות הבורא אנו מכירים אותו על פי מידותיו שבאות לידי ביטוי לפי שמותיו (גיבור,חסיד,שופט וכו').


"בְּשׁוּב-אוֹיְבַי אָחוֹר יִכָּשְׁלוּ וְיאבְדוּ מִפָּנֶיךָ" פסוק זה הוא המשך של הפסוק הקודם ובו מפרט דוד המלך על מה הוא ישמח ויעלוץ.  "בְּשׁוּב-אוֹיְבַי אָחוֹר" – כאשר האויבים שלי (אויבי עמ"י) ישובו לאחור אז אני אשמח ואעלוץ. לא מספיק שהאויבים יפסיקו להתקדם שאז זו רק שמחה חיצונית רגעית אלא כאשר יתחילו ללכת לאחור אני אדע שזמן הגאולה מגיע ואז השמחה תהיה יותר פנימית. יכשלו – מוסב על אחור, כמו אדם שהולך אחורה ואינו רואה מכשולים בדרך ונופל. כאשר יתחילו לנפול אז אני בטוח שיאבדו מפינך – הביטוי "מפניך" מוסב על הקב"ה שהוא נצח ואם הם אובדים מפניו הם אובדים


"כִּי עָשִׂיתָ מִשְׁפָּטִי וְדִינִי יָשַׁבְתָּ לְכִסֵּא שׁוֹפֵט צֶדֶק" – תהליך נפילתם של האויבים (הרשעים) יחל כאשר תגיע הגאולה שאז ישב הקב"ה כשופט בדין ויעביר במשפט את כל אומות העולם על פי יחסם לעם ישראל כפי שמבואר במסכת עבודה זרה: דרש ר' חנינא בר פפא ואיתימא ר' שמלאי, לעתיד לבא מביא הקב"ה ספר תורה ומניחו בחיקו, ואומר למי שעסק בה יבא ויטול שכרו, מיד מתקבצין ובאין עובדי כוכבים בערבוביא, שנאמר כל הגויים נקבצו יחדו וגו', אמר להם הקב"ה אל תכנסו לפני בערבוביא אלא תכנס כל אומה ואומה וסופריה, שנאמר ויאספו לאומים, ואין לאום אלא מלכות, שנאמר ולאום מלאום יאמץ... מיד נכנסה לפניו מלכות רומי תחלה, מאי טעמא משום דחשיבא, ומנלן דחשיבא, דכתיב ותאכל כל ארעא ותדושינה ותדוקינה, אמר רבי יוחנן זו רומי חייבת שטבעה יצא בכל העולם... אמר להם הקב"ה במאי עסקתם, אומרים לפניו, רבונו של עולם, הרבה שווקים תיקננו, הרבה מרחצאות עשינו, הרבה כסף וזהב הרבינו, וכלום לא עשינו אלא בשביל ישראל כדי שיתעסקו בתורה, אמר להם הקב"ה, שוטים שבעולם, כל מה שעשיתם לצורך עצמכם עשיתם, תקנתם שווקים להושיב בהן זונות, מרחצאות לעדן בהן עצמכם, כסף וזהב שלי הוא, שנאמר לי הכסף ולי הזהב נאם ה'... יצאו בפחי נפש. יצאת מלכות רומי ונכנסה מלכות פרס אחריה, מאי טעמא דהא חשיבה בתרה.... אמר להם הקב"ה במאי עסקתם, אומרים לפניו, ריבונו של עולם הרבה גשרים גשרנו, הרבה כרכים כבשנו, הרבה מלחמות עשינו, וכולם לא עשינו אלא בשביל ישראל כדי שיתעסקו בתורה. אמר להם הקב"ה כל מה שעשיתם לצורך עצמכם עשיתם, תקנתם גשרים ליטול מהם מכס, כרכים לעשות בהם אנגריא, מלחמות אני עשיתי, שנאמר ה' איש מלחמה... מיד יצאו מלפניו בפחי נפש... (עבודה זרה ב א).


"גָּעַרְתָּ גוֹיִם אִבַּדְתָּ רָשָׁע שְׁמָם מָחִיתָ לְעוֹלָם וָעֶד" – כאשר יבואו הגויים לבקש שכר על מעשיהם ה' יגער בהם על כך שכל מה שעשו עשו בשביל עצמם ולא לכבוד ישראל. ולכן יאבד שמם וימחה לעולם כי לא יהיה להם קיום לא לעולם הזה ולא לעולם הבא.


"הָאוֹיֵב תַּמּוּ חֳרָבוֹת לָנֶצַח וְעָרִים נָתַשְׁתָּ אָבַד זִכְרָם הֵמָּה" בזמן הגאולה העתידית והשלמה ייתמו החרבות / המלחמות וישרור שלום עולמי והמקומות בהם הרחיקו את ה' על ידי מעשיהם הרעים יאבד זכרם ( פניה לדורנו דור הגאולה. כאשר אנו רואים מעצמות ובניינים גבוהים טכנולוגיה פורצת גבולות אנו מתפעלים אך דוד המלך אומר לנו שבלי לעשות את רצון ה' כל הדברים האלו יגמרו ייעלמו כאילו לא היו).


" וַיהוָה לְעוֹלָם יֵשֵׁב כּוֹנֵן לַמִּשְׁפָּט כִּסְאוֹ" פסוק זה הוא הופכי לפסוק הקודם: ה' הוא נצחי לעולם לעומת האומות וגבורתם שאבד זכרם.


"וְהוּא יִשְׁפּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק יָדִין לְאֻמִּים בְּמֵישָׁרִים" – אך בכל זאת ה' ידון את העולם בצדק ובצדקה ואת האומות ידון אותם במישרים בדרך ישרה. או פירוש נוסף במישרים – כאשר הם ישנים ולא עוברים על מצוותיו ואז עונשם יהיה מתון יותר.


" וִיהִי יְהוָה מִשְׂגָּב לַדָּךְ מִשְׂגָּב לְעִתּוֹת בַּצָּרָה" – אז בזמן שה' יעשה נקמה ברשעים הוא יהיה משגב (עמוד. מרומם. גבוה. משענת איתנה) עבור "הדכים" החלשים והמסכנים אלו שהביאו עליהם הרשעים צרות מזמן לזמן ומעת לעת.


" וְיִבְטְחוּ בְךָ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ כִּי לֹא עָזַבְתָּ דּרְשֶׁיךָ יְהוָה" – "ויבטחו" "ו" החיבור מראה על כך שימשיכו ביתר שאת ועוז לבטוח בך "יודעי שמך" שאלו עם ישראל שקוראים בשם ה' בכל צרה ומצוקה משום שאף פעם לא עזבת את עם ישראל דרשך ואפילו שהגלות קשה ומרה לכאורה על פי הטבע עם ישראל היה צריך להיאבד מזמן מהעולם (ח"ו) אך תמיד בכל דור ודור ה' משאיר לנו פליטה כדי להמשיך קיום לעם הנצח.


"זַמְּרוּ לַיהוָה ישֵׁב צִיּוֹן הַגִּידוּ בָעַמִּים עֲלִילוֹתָיו" – דוד המלך מבקש מהעם היושב בציון (עם ישראל) ללכת ולספר את גבורותיו וניסו של ה' שעשה איתנו בין כל אומות העולם.


"כִּי דרֵשׁ דָּמִים אוֹתָם זָכָר לֹא שָׁכַח צַעֲקַת עֲנָוִים" – כי זמן הגאולה הגיע וזהו הזמן שה' בא בחשבון עם כל המרעים לעם ישראל, כל אלו ששפכו את דמו. זה הזמן בו ה' פודה את כל התפילות של כל אלו שצעקו (התפללו) אליו.


"חָנְנֵנִי יְהוָה רְאֵה עָנְיִי מִשּׂנְאָי מְרוֹמְמִי מִשַּׁעֲרֵי מָוֶת" – פסוק זה מבקש חנינה מה' על שתי תקופות במשך הגלות. תקופה ראשונה " רְאֵה עָנְיִי מִשּׂנְאָי" היא התקופה שבה רצו להרוג אותנו ולהציק לנו לשלול ממנו את יהדותנו. התקופה השנייה "מְרוֹמְמִי מִשַּׁעֲרֵי מָוֶת" היא הדור שלנו שהיהודי ללא תורה נחשב בשערי מוות כמו שנאמר על ישראל במצרים שהגיעו למט' שערי טומאה ואם היו ממתינים עוד שער אחד לא היו נגאלים – משמע מוות. שכל העולם פתוח. ומותר לכל יהודי לעשות ככל העולה על רוחו וכך מה שמייסר אותנו והורג אותנו הוא עודף המתירנות כגון: התבוללות, נישואי תערובת, מיליונים של יהודים הרחוקים מדת ומסורת.


" לְמַעַן אֲסַפְּרָה כָּל-תְּהִלָּתֶיךָ בְּשַׁעֲרֵי בַת-צִיּוֹן אָגִילָה בִּישׁוּעָתֶךָ" – המשך לפסוק קודם: תרים אותנו מהגלות כדי שנוכל לספר את תהילותיך ולכאורה המילה "כל" מיותרת, אך רוצה לרמוז לנו דוד על הגאולה שרק אז מי שיעבור את כל הניסים והעלילות ויגיע אל ה"קץ" יוכל לספר את כל! תהילות ה' שקראו בשערי בת ציון (עם ישראל) והמילה "בשערי" באה לציין שכל המלחמות שיהיו (גוג ומגוג) הם לא יפגעו בעושי רצון ה' אלא יהיו בשער בכניסה אך לא יכנסו פנימה.


"טָבְעוּ גוֹיִם בְּשַׁחַת עָשׂוּ בְּרֶשֶׁת זוּ טָמָנוּ נִלְכְּדָה רַגְלָם" – אז יפלו הגויים במזימותיהם שלהם משמע שכל הפיתוחים הטכנולוגים והנשק המתוחכם (אטום, כימי ביולוגי וכו') בו הם רצו להשתמש נגד עם ישראל באותו נשק בדיוק הם ישמידו אחד את השני ואת עצמם.


"נוֹדַע יְהוָה מִשְׁפָּט עָשָׂה בְּפעַל כַּפָּיו נוֹקֵשׁ רָשָׁע הִגָּיוֹן סֶלָה" במשפט נודעים נפלאותיו של הקב"ה שגומל לרשעים מידה כנגד מידה ושם להם את אותו מוקש שעל פי ההיגיון (השכל והתבונה) שלהם רצו לשים לעם ישראל.


"יָשׁוּבוּ רְשָׁעִים לִשְׁאוֹלָה כָּל-גּוֹיִם שְׁכֵחֵי אֱלֹהִים" פסוק זה כתוב בצורה הפוכה: משום שהרשעים שכחו אל אלוקים אז את חייהם הם חיו בשאול כי ללא אלוקים החיים לא שווים מאומה ולכן לאחר המשפט והגאולה כאשר יתגלה אורו של משיח בעולם הגויים האלה יבואו לבקש שכר וליהנות מזיו השכינה אך ה' ישיב אותם לשאול משום שבחייהם בחרו לשכוח אותו.


"כִּי לֹא לָנֶצַח יִשָּׁכַח אֶבְיוֹן תִּקְוַת עֲנִיִּים תּאבַד לָעַד" – המשך לפסוק הקודם אותם רשעים שכחו את ה' כאשר בצעו את מעלליהם באותו אביון וה' לא ישכח את צעקתו של אותו אביון ( לא דווקא עני אלא כל מסכן) צעקתם ותקוותם של העניים והאביונים לא תשכח מלפני ה' לעד.


"קוּמָה יְהוָה אַל יָעז אֱנוֹשׁ יִשָּׁפְטוּ גוֹיִם עַל פָּנֶיךָ" – "קומה ה'" מלשון זירוז לפני שאותם רשעים "יעיזו" ויוסיפו רשעה על רשעתם. כי לאחר שישפטו ויכבלו את עונשם לא יוכלו להעז פניהם ולהרשיע עוד.


" שִׁיתָה יְהוָה מוֹרָה לָהֶם יֵדְעוּ גוֹיִם אֱנוֹשׁ הֵמָּה סֶּלָה" תן בהם את יראתך על ידי פחד כדי שידעו שהם בני אנוש ולא יחשבו את עצמם עוד לאלילים שאינם פגיעים ועושים ככל אשר עולה על רוחם.



הוסף תגובה :

שמך :
נושא התגובה :
תגובה :

שם : נתנאל

מחמאה
כל הכבוד זה פירוש מצויין קראתי את הפרק והפירוש מצויין





 


הכי קוראים תהילים 


רוצים לדעת כמה פרקים קראתם?!
לחצו כאן להרשמה
או לחצו כאן לרשימה המלאה
 
מדורי תהילים :
 

 
 

 

אתרי הללויה נוספים:

לרפואת מאיר אוריאל בן עידית ולעילוי נשמת מאיר בן תמו, שרה לאה בת חנה תרצה
Created by Jewtech