הללויה - ברכו את ה חלק ב


חלק ב. בסיפרי נאמר: "שיר המעלות – שיר למי שעתיד לעשות מעלות לצדיקים לעתיד לבוא" (הובא ברש"י מז' קרא –א).

בדומה לרעיון זה, יש שביארו מזמור תהילים זה ביחס לתלמידי חכמים. ואמנם, לא על מעלתם בעוה"ב אלא על המעלה שהם זוכים לה בעולם הזה.

א. בגמרא מסכת מנחות ק"י ע"א, ביארו חז"ל על דרך זו את פסוק א' במזמור תהילים.
 
וכך אמרו: "מאי בלילות. א"ר יוחנן אילו ת"ח העוסקים בתורה בלילה, מעלה עליהם הכתוב כאילו עוסקים בעבודה... ור' יוחנן אמר אילו ת"ח העוסקים בהלכות עבודה... כאילו נבנה ביהמ"ק בימיהם".

1. במדרש ויק"ר פי"ט כ"י ור"ל:
"כ"י אומר אין רינה של תורה אלא בלילה שנא' קומי רוני בלילה. "וכל אומר ביום ובלילה שנא' והגית בו יומם ולילה". "כל מדגיש יותר את החובה להגות בתורה בכל דרך, בכל רמה ומעלה, בכל זמן "ביום ובלילה". אבל ר"י ממקד בדרשתו לימוד מיוחד: "רנה של תורה", ואין לימוד כזה אלא בלילה דווקא.

2. בסנהדרין צב ע"א נראה כי ר' אליעזר מחזק את הרעיון הנ"ל, לא רק כמעלה מיוחדת לת"ח אלא כלימוד מחוייב על כל בית בישראל, שאל"כ – "כל בית שאין נשמעים בו דברי תורה בלילה אש אוכלתו". הלימוד בלילה, יש בו מעלה מיוחדת כיון שהלילה הוא זמן מיוחד ללימוד תורה. דווקא בלילה, בזמן שבני אדם ישנים, החשיכה שולטת בכל ופותחת שעריה לכל מיני מזיקים, דווקא בשעות אלה זקוק האדם וכל העולם כולו לניצוץ של תורה.
אפשר שגם האדם גורם למעלתו זו. מתוך הבעת רצונו להגות בתורה ולהידבק בקב"ה בשעות מאוחרות אלה, למרות כל העייפות מהעמל והטרדה היום –יומית. גם התורה מאירה מתורה באור עליון בשעות אלה של הלילה. כל דבר שנלמד בה זוכה להארה אלוקית בבח"י "רנה של תורה" ו "חוט של חסד משוך עליו".

3. מכאן באנו לבאר את דרשת חז"ל בגמי מנחות הנ"ל. נראה, שהקשר שמצאו חז"ל ת"ח העוסקים בתורה בלילה ובין בנין ביהמ"ק והעבודה שבו, נובע מהדימוי הנראה בפשט הפסוקים שבמזמור, לכהנים העובדים בביהמ"ק.

ואולי גם התכוונו להדגיש את מעלת הת"ח העוסקים בתורה בלילה. לפי דרשתם, הבטוי "כל עבדי ה'" רומז לת"ח העוסקים בתורה "בלילות".
רבי יוחנן מזכיר פרק מיוחד בתורה: "הלכות עבודה" על לימוד בפרק זה, זוכים ת"ח ו"מע"ה כאילו נבנה ביהמ"ק בימיהם". הגמ' במס' יומא (נד ע"ב) דורשת על אבן שהייתה בביהמ"ק, והייתה נקראת "אבן השתיה"-"שממנה הושתת העולם".

ביהמ"ק שבציון הוא יסוד העולם וממנו מושתת בנינו של עולם . והתלמידי חכמים בעצמם. גם הם בנינו של עולם, כמו שדרשו ר"א בשם רבי חנינא בסוף מס' ברכות: "ת"ח מרבים שלום בעולם שנא' וכל בניך לימודי ה' ורב שלום בניך. אל תקרי בניך אלא בוניך". וכשהם עוסקים בתורה בלילה כאילו עוסקים בעבודה שבביהמ"ק, ואם עוסקים בהלכות עבודה, הם בונים את העולם בתורתם וכאילו גם ביהמ"ק עצמו נבנה בימיהם.
 
תלמידי חכמים העומדים בבית מדרשם בלילות ועוסקים בתורה, הם זוכים וכאילו הם "עומדים בבית ה'" ממש. הבטוי "עומדים בבית ה'" רומז גם למעלת הצדיקים, ואולי זו כוונת חז"ל שדרשו: "מע"ה כאילו נבנה ביהמ"ק בימיהם".

העמידה בבית ה' איננה עצירה במהלך הרוחני. גם בדברי ר"א בסנהדרין הנ"ל (2) לכאורה משמע, שבית שנשמעים בו דברי תורה בלילה אין אש אוכלתו והוא עומד על עומדו. אולם אין הדבר כן. בית שנשמעים בו דברי תורה בלילה אש התורה שורה עליו ומהנה אותו, כדרך ששנו באבות פ"ב: "...והוי מתחמם כנגד אורן של חכמים, והוי זהיר בגחלתן שלא תכוה". העמידה בבית ה' היא ההתעלות העליונה במעלות הקדושה, והתלמיד חכם הולך ונבנה במישור הרוחני של התורה.
 
4. נראה לאמר, כי דרשתו של ר"י על המזמור תהילים שלנו, כוללת ואף יותר מדרשות בהמשך הגמ' שם: "כאילו נבנה ביהמ"ק בימיהם". בדרשה על מזמור תהילים זה ר"י מציין באופן כללי את: ת"ח העוסקים בתורה בלילה". להדגיש את מעלת הלימוד בלילה עד כדי שכל לימוד ולימוד בתורה מזכה את הלומד, "ומעלה עליהם הכתוב כאילו עוסקים בעבודה". לא רק כדרשה השניה: "כאילו נבנה ביהמ"ק בימיהם", ואף ת"ח העוסקים בתורה בלילה, וכל לימוד מועיל והם זוכים, כאילו הם בעצמם עוסקים בעבודה בביהמ"ק. ועפ"י מזמור תהילים זה, הם זוכים לא רק להיות "עומדים בבית ה'", כי אם להיות "עבדי ה' העומדים בבית ה'" ועוסקים בעבודה.
 
5. נראים הדברים גם בפירושו של החיד"א "יוסף תהילות" שכתב כך: "בזוהר הקדוש אמרו דהעומדים בלילה ללמוד בתורה הוא מעלה עליונה ונמשך להם חוט של חסד וברכתם ברכה... ואמרו בסוף מנחות דהעוסקים בתורה בלילה מעלה עליהם כאילו עוסקים בעבודה ונמצא שהם עומדים בביהמ"ק ומקריבים קורבנות, וזה שכתוב "העומדים בבית ה'", כלומר בביהמ"ק לעבוד עבודה בלילות.

ומה שכתב "וברכתם ברכה" נראה כי הת"ח זוכים להתברך במידה כזו שהברכה דביקה בהם, עד שהם יכולים לברך לאחרים וברכתם ברכה, כמו שפירשו חז"ל בבראשית רבא, והובא ברש"י בבראשית יב'-ב':
"והיה ברכה- הברכות נתונות בידך... ומעכשיו אתה תברך את אשר תחפוץ".
 
6. מכאן שהביטו "כל עבדי ה' העומדים..." רומז גם לת"ח וגם למעלה שהם זוכים להיות "עבדי ה'" ממש. וכמו שכתב בעל פירוש "ראשית חכמה" עי"ת: "נקראו עבדי ה', שבשעה ששובר אדם יצרו וקם בחצות נקרא עבד ה'".
 
7. בדומה כתב גם בעל פרי "ארץ החיים" ע"ת: "... על העומד בחצות לילה ונקרא עבד. שיש להם מעלה יותר מבנים". בדבריו הוא מוסיף טעם למעלה זו: "שיש להם מעלה יותר מבנים". משמע, זו מעלתם שהם נקראים עבדים לקב"ה וגדולים הם אפילו מבנים. כיון שהם עבדים לה' ומשעבדים את כל רצונם בקב"ה הם יודעים ומכירים את גדולתו, ומה שאין כן בנים, שכל קרבתם היא על דרך הטבע, הם פחות משמשים את אביהם, ומשום כך פחות יודעים אותו. אבל הצדיקים הנקראים "עבדי ה'" זוכים לקרבה ודביקות בה' מתוך עמל אישי וקנין גמור.
 
 
ב. בעל פי' "שערי יושר" ע"ת ביאר את פס' א' במזמור, עפ"י מה שכתב התרגום:

"כל עבדיא דה' דקיימין על בית מטרת בית מקדשא דה'..." הוא רואה בפסוק רמז לצדיקים "עבדי ה'" העומדים בלילות להתפלל את התקון – חצות, וזו כוונת הביטוי "בלילות". אותם הצדיקים העומדים, כלשון התרגום, על משמר ביהמ"ק באמרם תקון –חצות ובהקבלה לפס' ג' נוסיף ונאמר, כשם שהם בוכים ומצערים את עצמם על חרבן ציון וירושלים, כך הם זוכים לברכת ה': "יברכך ה' מציון". ההקבלה מדגישה את המילים הבאות: "העומדים בבית ה'... ברכו את ה'..."- יברכך ה' מציון". והברכה שהם זוכים לה הוא על דרך שאמרו חז"ל: "כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה".
 

ג. ובפירוש "מנחת ערב" ע"ת הוא מחלק את פס' א', ורואה בו פניה לשתי קבוצות:

"כל עבדי ה'" - "אלו בעלי תשובה שנקראים עבדים".
"העומדים" - "אלו צדיקים שאינם פוסקים ועומדים תמיד בעבודת ה'". ועל דרך שביארנו בפירוש "ארץ החיים" דלעיל, נאמר שגדולים בעלי תשובה שנקראים "עבדים עבדי ה'" לפי שכבר אמרו חז"ל: "במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד". ונראה, שמשום כך הקדים המשורר את הביטוי "עבדי ה'" – הרומז לבעלי תשובה, לפני "העומדים בבית ה'" – הרומז לצדיקים.

האמנם, אין עמידת הצדיקים כעמידת בעלי תשובה, ומעלתם היא מעל "עומדים בבית ה'".
ונדגיש, שאין זו הפסקה ועצירה במעלתם, כי אם התמדה גדולה במישור הרוחני: "שאינם פוסקים ועומדים תמיד בעבודת ה'".
 

ד. עפ"י הרעיונות הנ"ל המייחסים את המזמור תהילים לתלמידי חכמים.

נבאר את פס' ב': "שאו ידיכם קדש", כקריאה אל הת"ח לעסוק בתורה כראוי בקדושה ובטהרה, כפי שהזהירו חז"ל ונפסק להלכה בשו"ע סי' כלח סע' א: "צריך ליזהר בלימוד הלילה יותר מבשל יום..." ואמנם עיקר ההלכה עוסקת בעצם הלימוד שצריך הלומד להיזהר בו. ואעפ"כ כיון שחייב אדם ללמוד ביום ובלילה ואין הלימוד שבלילה יותר מהלימוד שביום, יש מקום להדגיש את הזהירות שבלימוד הלילה בלימוד כראוי, לימוד בקדושה וטהרה, וכמו שפסק הרמב"ם הבל' ת"ת פ"ג הי"ג: אע"פ שמצווה ללמוד ביום ובלילה אין אדם למד רוב חכמתו אלא בלילה".

הביטוי הנשנה גם בפס' ב': "וברכו את ה'", מדגיש כי עצם התלמוד תורה בקדושה היא עצמו
ברכה והודיה לה'. והוא עצמו מזכה את הלומדים בברכה שבפס' ג': "יברכך ה' מציון...".

ה. בעל פי' "חזה ציון" ע"ת
(הובא בספר "ליקוטי בתר ליקוטי" ע"ת) רואה במזמור רמז לקמים בלילה לעסוק בתורה
 
כשהמלה "הנה" בפס' א' משמשת כתזכורת לשני דברים, הבאים לידי ביטוי בפס' א-ב, כך: (1) שלא ישכחו לברך ברכת התורה, וזו כוונת ההוראה: "הנה ברכו את ה'". (2) שלא ישכחו ליטול את ידיהם בקומם, וזו כוונת ההוראה שבפס' ב': שאו ידיכם קודש".
ההדגשה בפסוק במילה "בלילות" משמעה, שדווקא אילו הקמים בלילה צריכים תזכורת ולא הקמים לתפילה בבוקר. אלה קמים בבוקר ודאי יזכרו לברך ברכת התורה כסדר התפילה, או יצאו ידי חובתם בברכת "אהבת עולם" כפי שנפסק בהלכה.

ו. עפ"י זה נבאר את פס' ג': "יברכך ה' מציון".

1. "יברכך" – הת"ח העוסקים בתורה בלילה זוכים למעלה גבוהה כנ"ל, שהיא בעצמה משמשת כברכה עבורם.
 
2. "יברכך ה'" – בגמרה סנהדרין צב, דרשו חז"ל את הפסוק: "קומי רוני בלילה לראש אשמורות,שפכי כמים ליבך נוכח פני ה' – מכאן אמרו חז"ל כל ת"ח שיושב וקורא ושונה ועוסק בתורה, הקב"ה יושב כנגדו וקורא ושונה עימו".

אפשר שריבוי התיאורים: "שיושב וקורא ושונה ועוסק בתורה" רומז לביטוי "עבדי ה'"
שבפרק תהילים שלנו, לאמר שהת"ח זוכים למעלה עבדי ה' מתוך עבדות של תורה, כשהם יושבים, קוראים, שונים ועוסקים בתורה. עפ"י הדרשה בסנהדרין נבאר את פסו' ג', והדגש במילה "ה'". ההוראה "ברכו את ה'" המקבילה כנ"ל לפסוק ג', עומדת מול הת"ח כמטרה, כתכלית של ברכת ה', של קרבה והדבקות בה' ע"י התורה. תכלית זו היא ברכת לימודו, והוא זוכה ו"הקב"ה יושב כנגדו וקורא ושונה עימו". הקב"ה הוא המברכו.

3. "יברכך ה' מציון" – כפי שביארנו, הברכה היא מציון דוקא, "כי בחר ה' בציון" ושכינתו שורה שם. ומתוך כך שורה שם הברכה במקוריותה, "כי שם ציוה ה' את הברכה".

ואפשר עוד לבאר עפ"י הכתוב במזמור תהילים קכה – א: "הבוטחים בה' כהר ציון לא ימוט לעולם ישב" "עבדי ה'" הם "הבוטחים בה'", "ציון" דומה להר ציון", כשם שהר ציון לעולם ישב קבוע במקומו, כך יזכו הת"ח שהם "הבוטחים בה'", להתברך "מציון", להיות "כהר ציון" אשר הוא "לא ימוט לעולם ישב", להיות קבועים במעלת התורה, יושבים בבית ה' לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו.


ראה עוד:
 


הוסף תגובה :

שמך :
נושא התגובה :
תגובה :

שלח לחבר
הזמן את חברך לצפות בדף זה

הדואר שלך


הדואר של החבר







 

 
מדורי תהילים :
 

 
 

 

אתרי הללויה נוספים:

לרפואת מאיר אוריאל בן עידית ולעילוי נשמת מאיר בן תמו, שרה לאה בת חנה תרצה
Created by Jewtech