דרשת ר אברהם אלאנף על מעלת תהילים


דרשה נדירה על מעלת למוד ספר תהילים
שדרש הר"ר אברהם אלנדף זצ"ל, מחו"ר תימן בעיה"ק ירושלים.


מאת הר"ר אברהם 1 אלנדף זצ"ל


וזה לש"ק: "דרוש שדרשתי בשנת התרנ"ג לעניין מעלת למוד ספר תהילים בפרט בירוש"ת עיה"ק ומעלת התומך במי שלומדו. והנושא בא בסדר פרשת בהעלתך":

וידבר ה' אל משה בהעלותך את הנרות וכו' יאירו שבעת הנרות. הנה יש לשית לב, דלמה כפל תיבת הנרות, והיה די לומר בהעלותך את שבעת הנרות יאירו אל מול פני המנורה ומה רמז כאן בכפל הנרות.

אמנם נקדים מאמרם ז"ל דנשמות ישראל הם חלק א-לוה ממעל, שנאמר כי חלק ה' עמו. ונקראים גם כן נרות שנאמר נר ה' נשמת אדם. והנה ידוע מה שאמרו רבותינו המקובלים ז"ל, שכאשר האדם עוסק בתורה לשמה היינו שמכוין לעשות נחת רוח ליוצרו, ולא לשום פנייה חיצונית, על ידי זה מעלה ניצוצי הקדושה מעמקי הקליפות וגורם הארה למנורה העליונה שהיא מדת המלכות שכינת עוזנו שאז מתייחדים הדודים והניצוצות ההם נקראים נרות. וזה שנאמר בהעלותך את הנרות, שהם ניצוצי הקדושה כאמור, אל מול פני המנורה ע"י כוונתך בעסק התורה והמצות לאקמא שכינתא מעפרא אז יאירו שבעת הנרות, הם סוד ז' ספירות הבניין שגורם יחוד קוב"ה כידוע ליודעי חן. וזהו טעם הכפל של תיבת הנרות.

ובפרט כשהוא עוסק בתורה 2 בארץ ישראל. כמו שכתב הרב בעל שער החצר ז"ל, שאמירת מזמור אחד או פרק אחד בארץ ישראל הוא מעולה כאלף מזמורים שאומרים בחו"ל. ומה מאד גדלה מעלת למוד ספר תהילים כאשר חכמים הגידו שמתבערים ונעקרים כל המשטינים והמקטרגים על האדם וניצול מכל צער ונזק.

והא לך מה שכתב הר"ר גרשום בן ציון מרגליות ז"ל בהקדמתו לפירושו על תהילים, וז"ל בקיצור נמרץ: וכאשר שמענו כן ראינו מגדולי הצדיקים בעיה"ק ירושת"ו מזהירים בעת צרתם הן יחיד הן רבים ללמוד ספר תהילים כולו בלי הפסק וסגולתו לזמר עריצים ולעקור המקטרגים, יעו"ש. ואני הצעיר נלע"ד שזה רמוז בתיבת תלים שהיא גימטריה ת"ף כמספר לילית, שע"י קריאת תהילים כנז"ל מסוגל הוא להכניע פלו' שהיא ת"ף. ועל כן תמצא שגירסת הגמרא במס' ר"ה (ד' ל"ב ע"א) תלים בלי תוספת ה"א.

וכן מצאתי להרב הקדוש בעל טוב הארץ, שהביא רמז על פסוק והגדת לאבי את כל כבודי במצרים וז"ל, את' כל' כבודי' במצרים' ס"ת תלים, מכאן שהיה יוסף עוסק במצרים בס' תלים, ע"ש. מזה סעד למה שאמרנו שהוא תלים בלא ה"א. ולפי שיוסף מדתו להכניע פלונית לזה היה עוסק בתלים שהוא גי' ת"ף. ומה טוב ומה נעים כשלומד תלים בעטיפת הראש בטלית מצויצת *[וכמו שיסדנו עתה חברה קדושה מזקני תלמידי חכמים מקהילתנו התימנים פה עיר הקדש ירושלים ת"ו, שלומדים ספר תלים בעטיפת הראש בטלית בכל יום לפני כתל מערבי בתחנה ובקשה על הגאולה ועל התמורה וצער אחינו בני ישראל בכל מקום שהם]. ובוא וראה מה שכתב על זה הרב דבש לפי בשם רבינו אפרים ז"ל, וז"ל: ציצית על כנפי בגדיהם ס"ת תלים. כי מצווה להתעטף בציצית ולומר תלים, עכד"ק.

ונראה לע"ד לתת טעם לדברי קדשו ז"ל, דמה עניין ציצית לתלים. ואפשר לומר, על דרך דאיתה בגמרא מנחות (פ' התכלת) מעשה בההוא גוברא ששמע שיש זונה בכרכי הים וכו'. באו ארבעה ציציות וטפחו לו על פניו ופירש. וכן איתה בספרי הראשונים ז"ל שסגולת מצות ציצית מגנא ומצלא מחטא זנות ואסמכוה אקרא וראיתם אותו, ולא תתורו וכו'. ולזה טובה הסגולה הזו, כמו שתלים מכניע אשת זנונים אשה רעה פלונית, כן הציצית בסגולתו מציל מאשת זנונים. וכיון שזה וזה גורם תלים עם ציצית, על כן רמזה תוה"ק בפסוק הזה איך טובים השנים, ציצית עם תלים כנז"ל. וכן העליתי בספרי סמ"ע ע"פ זאת התורה אדם' כי' ימות' באהל' ס"ת תלים, לרמוז שהעוסק בתלים כעוסק בכל התורה. וזהו זאת התורה אדם וכו' כי בלימוד בתורה אותו ואותה אנו מכניעים וכן עולה תורה כמספר סמאל לילית. ולכן אמרו חז"ל בראתי יצה"ר בראתי לו תבלין שהיא התורה.

וראיתי בספר אגרת הקדש, שכל עיקר עבודת ה' בזמנינו בעקבות משיחא היא עבודת הצדקה, כמו שאמרו רז"ל אין ישראל נגאלין אלא בצדקה. וכל הזובח יצרו במצוה זו ופותח ידו ולבבו לצדקה, אתכפיא הסט"א ומהפך חשוכא לאור השי"ת השוכן עלינו בבחינת עשייה בעקבות משיחא, ע"כ. ובזה ביארתי בחבורי על פסוק נתון תתן לו, שדרשו ז"ל אפילו מאה פעמים, ובמצות עזוב תעזוב דרשו ד' או ה' פעמים. ולמה הפריזו על מדותיהם בעניין הצדקה דווקא ודווקא עד מאה. וביאור העניין הנה ידוע שהשליטה שלהם היא עד מאה ולא יותר, וכמבואר על פי הגמרא בפרק ערבי פסחים, מאן דפגע שידא בליליא, לנקוט זקפא דידא דימיניה וכו' ונימא הכי אתון ואנא הא תלתא, ואי שמע אינש דאמר אתון ואנא הא ארבע, לימא אתון ואנא הא חמשא וכו' עד מאה. הוה עובדא ואמר עד מאה וחד, ופקע שידא, ע"כ. וכן פירש הר' רנ"ש ז"ל. והטעם לזה מבואר בכתבים, שכוחם בזמן הגלות ויניקתם מסוד תרין נונין אשר המה מרומזים בתרין נונין הפוכין שבפסוק ויהי בנסוע הארון. וכיון שבסגולת הצדקה זובח יצרו ומתכפיא הסט"א כנזכר, לזה כיוונו רז"ל באמרם עד מאה פעמים דווקא.

ואולי רמזה לנו תוה"ק בשני נונין שבס"ת נתון תתן לו על השני נונין הנזכרים. ואפשר לרמוז הר"ת של נתון תתן לו, עולה גימטריה ת"ף. וכן ר"ת של פתוח תפתח. לומר שבמצווה זו מכניעים אותה והשפחה תתענה תחת גבירתה. יצא לנו כי בג' ענינים מכניעים הס"א, בציצית ותהילים וצדקה. ואנחו ביה סימנא והיה לכם לציצית. הר"ת לציצית, ל'לבוש צ'צית י'תן צ'דקה י'קרא ת'הילים, ובהם יקדש בקדושה משולשת.

ומדי דברי בו זכור אזכור מה שראיתי בעניין הצדקה בכתבי קדש הרב הקדוש מהרנ"ש הנזכר זי"ע, בביאורו על פסוק כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם, וזה לשונו: הנה נודע שכל הנשמות צריכים לעלות דרך ארץ ישראל דווקא ששם שער השמים. וכשבאים לשם סמוך לסולם הרוחני שמסבב כל ארץ ישראל ורחב ארבע אמות שם יושבין הבתי דינין ודנים הנשמה אם היא ראויה ליכנס לארץ ישראל כדי לעלות למעלה. אם היא זכאית מניחין אותה ליכנס, ואם לאו משליכין אותה בתוך כף הקלע. ובאיזה זכות היא נכנסת, בזכות הצדקה כמו שנאמר והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך. וזה שנאמר כי תשא את ראש בני ישראל, רצה לומר, במקום שיושבין הבתי דינין שהוא בארץ ישראל. ואותו המלאך שנברא מן הצדקה זו שנתן, הוא מוליך הנשמה בלי שטן ופגע רע לארץ ישראל לעלות למעלה, וזה שנאמר ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם, שאפילו שדנין אותה אח"כ במשפט, אותו המלאך הוא מליץ יושר לפניה ומצילה מן אבן נגף שהוא מקטרג. ועל זה נאמר אם יש עליו מלאך וכו' מצאתי כופר, שהוא המלאך שנברא מהצדקה שהיא כופר נפש. ועוד פירש הרב הנזכר בכמה אופנים, וראיתי והנה אופן א' בארץ הוא מדבר כגון דא, מצווה להודיע ולהזהיר עם ה' בצדקותם להורותם מקום לפזר, ובזה יבוטל מעל בני ישראל את אשר נגזר כבר.

וכן ראיתי בספר ליקוטי אמרים, על עניין זורע צדקות מצמיח ישועות וז"ל, ישועה צומחת מזריעת הצדקה שזורעים בארץ העליונה ארץ חפץ נקראת, ובפרט כשזורעים בארה"ק התחתונה המכוונת נגדה ממש נקלטת תכף בארץ העליונה בלי שום מניעה. כי אין דבר חוצץ כלל בין ארצות החיים כי זה שער השמים. ועוד כתב שם, כי כל המחזיק לעניי ארץ ישראל והוא בבחינת תמכין להם, הרי הוא כאלו עמדו רגליו שמה, עכ"ד הנעימים. ומדבריו אלה למדנו שהמחזיקים ביד עניי ארץ ישראל חל עליהם קדושת ארץ ישראל, והרי הוא בכלל כל הדר בארץ ישראל [דומה כמי שיש לו אלוה].

עוד ראיתי לרבינו בחיי ז"ל בפרשת ראה שכתב שם, שמה שהתחילה הפרשה בעניין הצדקה באחד שעריך בארצך, וסיימה גם כן בארצך, יורה שעיקר הצדקה אינה אלא בארץ ישראל כי שם שער השמים, ע"כ. מכוון למה שכתבנו משם הרב הנ"ל. ויצאתי מעניין לעניין באותו עניין, כי בצדקה בפרט ללומדי תורה במקום הקודש נכונן ונזכה לביאת ינון.

ועל ידי אמירת תהילים תתעורר חבצלת השרון לשיר בקול נעים גילה ורנן כבוד הלבנון. ונזכה לאור חדש על ציון יאיר חיש מהר אליהו וינון ובנין אפריון לגאולת עולמים ויעלו לציון מושיעים בב"א. [ע"כ לש"ק]:
 



 1 מחו"ר תימן וירושלים - ראה מ"ש לעיל ברשימת חו"ר תימן בפירושי "אוצרות מלכים". הדרשה מובאת מתוך חיבורו ענף חיים עה"ת לפרשת בהעלותך.

2 וראה עוד מ"ש רבינו הר"ר אברהם אלנדאף בקונטרסו "מבשר טוב", אשר כולו מדבר בשבח ומעלת ארץ ישראל וקדושתה. ונתפרסם כעת בקובץ חיבוריו "זכור לאברהם".
 
 

 


הוסף תגובה :

שמך :
נושא התגובה :
תגובה :

שלח לחבר
הזמן את חברך לצפות בדף זה

הדואר שלך


הדואר של החבר







 

 
מדורי תהילים :
 

 
 

 

אתרי הללויה נוספים:

לרפואת מאיר אוריאל בן עידית ולעילוי נשמת מאיר בן תמו, שרה לאה בת חנה תרצה
Created by Jewtech